קוראים לי שירי, ואני אסוסהוליק. אני לא סתם מכורה, אני נרקומנית בלי שום כוונות גמילה. גם הקשיים שמציבה רשות הדואר, שמתעקשת לגרום לי להפסיק עם הרכבת האווירית של החבילות והציפיה של 2-3 שבועות לא מעייפים אותי. באתי בגלל ה״משלוח חינם״, נשארתי בגלל כל השאר. הקלות הבלתי נסבלת של למצוא כל דבר, בטווח מחירים נוח, המבחר העצום, המבצעים התכופים - אפשר להבין את ההתמכרות?
let there be light
תוכניות הדירה החדשה שלי קורמות עור וגידים, ועוד לפני שהקבלן הגיע לקומה שלי בכלל, אני כבר חושבת על התאורה. למה בכלל אני מתעסקת בזה בשלב כל כך מוקדם? כי מעצבת הפנים שלי מתעקשת שתוכנית החשמל שלה תהיה מושלמת רק אם אקח בחשבון מראש את צרכי התאורה של כל פינה בכל חדר, אבל גם כי אחרי הכול, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ואקססוריז זה הדבר הכי חשוב בכל אאוטפיט.
 |
| TOM DIXON 3538 ש״ח אחרי הנחה בחמישי-שישי הקרוב |
תעבירי לי את המלח בבקשה | pass me the SALT please
אחד הדברים היותר-מעניינים שנראו בתצוגה של ויויאן ווסטווד רד לייבל, לא היה קשור בכלל לבגדים. בעוד שבקולקציה של מלכת הפאנק הוצגו פריטים שמרניים נטולי סקס אפיל ומרדנות ווסטוודית (אם כי מאוד יפים, כמובן) את תפקיד ״הילד הרע״ של התצוגה דווקא גנב הסטיילינג שמסביב, ובעיקר השיער.
 |
מאחורי הקלעים בתצוגה של ויויאן ווסטווד רד לייבל, לונדון
(צילום: יח״צ)
|
The Backwards Blouse
- ״תגידי, קלטת את הקטע שלהן עם החולצות ההפוכות?״ חברתי האהובה גלית כהן תסלח לי אם הציטוט שלה לא ממש מדוייק, אבל הוא די נאמן למקור.
- "לא, מי זה ׳הן׳?" שאלתי. זה אמנם קצת מביך, אבל גלית היא פאשניסטה בפני עצמה ואינסטגרמרית רצינית ומכל מלמדיי השכלתי.
- "שולחת לך", חדת העין מעבירה לי כמה תמונות שצדה באינסטגרם, "את חייבת לכתוב על זה".
going underground
אני חיה פה כבר למעלה מעשור, ומעולם לא ירדתי לרכבת התחתית. אני לא ממש צריכה אותה (זה לא ניו-יורק פה, וכאן רובנו עושים הכול ברכב) ועם 6 תחנות היא לא ממש משרתת את כל תושבי העיר, ועדיין -כל הדיבורים והדרמה (וההיסטריה) מהבנייה של הרכבת הקלה בתל אביב, הזכירה לי - היי! לנו יש סבוויי!!! רגע, לא. רק לנו יש סבוויי. אמיתית כזו, שגם נוסעת מתחת לאדמה, ועוד בשיפוע של ההר! (וכשחפרו אותה, אי אז לפני יותר מ-60 שנה, לא היו שידורים חיים ופריצות לשידור בסגנון ״אני כאן, יונית, כשבעוד דקות מספר יחלו לעבוד הטרקטורים על בניית הרכבת הקלה..״).
צבעוני בשחור-לבן
לפאשניסטים - או לאלו שהתברכו בפאשניסטה שלצידם
 |
את דורון מורד הכרתי לפני 13 שנים בערך. עדיין גרתי עם ההורים בהרצליה, ורק התחלתי לצאת עם ירון שהיה לקוח נאמן של ״מונסניור״ (הוא עדיין כזה, רק שבניגוד אליי, ירון לא מת על שופינג וקונה בגדים פעמיים בשנה וגם זה - רק כי חייבים).
לא הכרתי אז הרבה אנשים בחיפה, ובכל זאת דורון נראה לי אחר. ״איזה איש מעניין״, אני זוכרת שחשבתי לעצמי, מתלבטת אם הוא מקדים את זמנו או פשוט קצת מוזר. לא האמנתי שיש בכלל שוק לאופנה שהוא מציע בעיר שנראתה לי אז... איך לומר בעדינות? קצת שמרנית והמון מנומנמת.
בדיוק לפני חודש (כותבת בדיליי, גם אני קצת נמנמנתי מאז) הוא ערך תצוגת אופנה בהפקתה של זאזא כהן - ובשיתוף עם מעצבת שמלות הכלה ענת פסחוב (שגם לה מגיע ללא ספק פוסט משלה) - והוכיח לי ולכולם: חיפה כבר לא כל כך שמרנית ובטח שפחות מנומנמת, אבל דורון מורד נשאר אותו דבר. ליברל אופנתי, עדכני, מתקדם ומלא בסטייל. כל מה שנשאר זה לתהות, למה הוא לא פותח גם בוטיק לנשים?!
מומלץ לכל הפאשניסטים באשר הם, ולאלו שלא - אבל התברכו בפאשניסטה לצידם.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
©
Hey.Fa.iT | by Shiri Wizner | All rights reserved.