MY TOP-5 | ספרי אופנה שהם פשוט חובה

אין ספק שאני תולעת ספרים - אבל לא מהסוג הרגיל. מאז ימי בית הספר כשהכריחו אותנו לקרוא, לא קראתי רומן, ספר פנטזיה או אפילו מתח, גם לא בשיא תהילתם של הארי פוטר או 50 גוונים של אפור. אני תולעת ספרי-עיון כמו שקוראים להם, ובעיקר ספרי אופנה, עיצוב ולייפסטייל. 

OUTFIT OF THE WEEK - thinking of PINKing

למה לצפות כשמצפים לבת? אין לי מושג, כי יש לי שני בנים. אבל נדמה שבסך הכול, לפחות בהתחלה, זה די אותו הדבר. רק בורוד. חוץ מחרדות היריון קלאסיים, מחוזקים באישיות חרדתית ובזימון לניתוח קיסרי מספר 3, החרדה הבאה בתור היא מהורוד הזה. זה לא שאני לא אוהבת ורוד. להיפך. אבל אני גם אוהבת וויסקי ולא שותה אותו כל הזמן.

OUTFIT OF THE WEEK - שמלת הקסם

״יאאאא, איזו מסכנה, לסחוב חודש תשיעי באוגוסט?!?״ - אם רק הייתי מקבלת גיפט קארד לזארה בכל פעם ששמעתי את המשפט הזה. אני חייבת להגיד, שאני לא מסכנה. כלומר אני קצת כן, בכל הקשור לבחילות, כאבי גב, דלקות כרוניות במפרק האגן, לחץ דם גבוה ובעיית סוכר קטנה, אבל בכל השאר אני ממש לא חשה מסכנה. וזה בעיקר בזכות זה שבהיריון הזה, יש לי מה ללבוש. והמון.

OUTFIT OF THE WEEK - בשבועות הזה תלבשי צהוב

אני לא אוהבת ללבוש לבן, גם לא בשבועות. 

לפני הכול, כי אני לא יודעת ללבוש לבן בלי להשמיד אותו לגמרי. הלבן אצלי הופך די מהר ל״לבן עם נקודות״, או עם פסים, או חברבורות, או כל הדפס פריסטייל אחר שאני מצליחה להכתים וליצור ממנו. 

שמלה וכובע: קסטרו, סנדלים: SAM EDELMAN, משקפי שמש: TOPTEN

American Eagle Kids

פעם, לא לפני הרבה-הרבה זמן, היינו נוסעים לחו״ל ומתרגשים לקנות ברשתות בינלאומיות מפורסמות ש״אין בארץ״. בכלל, ה״אין בארץ״ הזה היה סוג של מרמור מעורבב בגאוות יחידה ש״הבאתי את זה מניו יורק״... מאז, כמעט אין דבר כזה שאין דבר כזה פה, אבל קולקציות של מותגים בינלאומיים בלעדיות לישראל - זה כבר חידוש! ככה יצא שהמותג האמריקאי אמריקן איגל, חבר לזכיינית המקומית שלו (פוקס) לשיתוף פעולה ייחודי, שהוליד את AMERICAN EAGLE OUTFITTERS KIDS - קולקציית הילדים הראשונה עם הנשר, ובלעדית לישראל.

grown-ups play date

כשהכרתי את עינת, הייתי עולה חדשה לחיפה והיא מקומית ותיקה מלידה. עבדנו ביחד תקופה די קצרה אבל מעולה, שאף פעם לא באמת נגמרה (ווי לאב יו, מארק צוקרברג). מאז עברו 10 שנים, וכשנפגשנו זה תמיד היה בתל אביב. עכשיו, עשור אחרי, אני פוגשת אותה בחיפה ומרגישה המקומית שיש לה אורחת מהעיר הגדולה השניה. 

כשהגולם פוגש את יוצרו

נדירים המקרים שבהם אדם יכול להגיד: זה המנטור שלי, ובאמת להתכוון לזה. לפעמים לאנשים קשה להודות שיש מישהו כזה בחיים שלהם, ש״לימד אותי כל מה שאני יודע״. ברוב המקרים, ככה לפחות מרגיש לי, זה כי מנטורים אמיתיים הם דבר נדיר. כאלו שבאמת נותנים לך לדעת את כל מה שהם יודעים. שלא עושים חשבון לאגו, לתחרות, שלא שומרים את ה׳סודות׳ לעצמם. 

Made in Haifa City

הפוסט הזה - כולו אהבה.

יש בו את כל מה שאני אוהבת.

יש בו טישירט, עור, ניטים, וידיים בכיסים. יש בו את הנעליים האלו (טחנתי את המסכנות האלו בחודש שיש לי אותן כמו שלא טחנתי נעליים מעולם).

יש בו גם את איש הברזל שלי והמפעל המשפחתי שלו, שהם הכי ״מייד אין חיפה״.

ויש בו את חיפה.   

חג מולד ים תיכוני

איזה כיף להיות בחו״ל בכריסמס. זה לא ממש משנה אם זו פריז, לונדון או ניו יורק, החוויה די דומה. פצצה של חג יש להם, לנוצרים האלה. ריח של ערמונים על האש בכל פינת רחוב, עצים מקושטים, שדרות חגיגיות, כובעי סנטה קלאוס ובעיקר פסקול מתקתק של ג׳ינגל-בלס, מריה קארי וג׳ורג׳ מייקל.  

MY FIRST-EVER 2nd-HAND-FASHION SHOW

אם הייתי קוראת פוסט כזה לפני 10 שנים, הייתי צוחקת. אפילו בוכה מצחוק. מה לי ולחנויות יד שניה? או בכלל למשהו שפעם היה שייך למישהו אחר (בקורס קצינות לא פעם הייתי על סף התייבשות, כי עדיף למות מלשתות מהמימיה של צה״ל). ובכלל, מה לי ולעזרה לזולת, תרומה לקהילה וערבות הדדית. עשור אחר כך, אני מקפידה להתנדב ולתרום לפחות אחת לחודש, מאוהבת בחנויות יד שניה, וכותבת על זה פוסט.

SHOPPING NEVER FELT SO GOOD

דמיינו לעצמכם: ביתן ענק, 700 מעצבים, 40,000+ פריטי אופנה, מחיר גג של 300 שקל, וכל ההכנסות - תרומה. בזאר המעצבים ״מתלבשות על זה״ חוזר ויש לכולנו הזדמנות נדירה להתחדש ולתרום למטרה חשובה. מה, לא תתלבשו על זה? 

MY WISH LIST: BLACK-FRIDAY'S BLACK-LIST

ברור שבלאק פריידיי אמיתי, זה לא ברשת ולא כאן. זה בניו יורק, או בלוס אנג׳לס או וואטאבר אין דה הום אוף דה ברייב.ה-wish list שלי להלאק פריידיי מורכב מ(איך לא) שני האתרים האהובים עליי: NASTY GAL ו- ASOS.

my first youtube video: pipa fashion

למרות שמעולם לא התקשיתי למצוא בגדים במידות שלי, כי גם את ה-44 תמיד מצאתי ברשתות, אני מבינה את הקושי שיש לנשים במידות גדולות יותר למצוא אופנה. לא בגדים, אופנה. ויש הבדל. גם אם המידה הגדולה היא זמנית וגם אם לא, אין סיבה שנשים במידות גדולות לא ייהנו מצבעים, הדפסים, שמלות או ג׳ינסים, ושאר ממתקי אופנה כיפיים. אז כשמיכל ואביטל, הזוג שעומד מאחורי PIPA FASHION הזמינו אותי להצטלם לכבוד פתיחת החנות החיאפית שלהם, הסכמתי מייד. 

extra virgin olive oiling

אני לא מתה על טיולים, בטח לא כאלו שדורשים נעליים מיוחדות... אבל רגשות האשם, סוף עונת הים-בבגד-ים, חברה אחת פעלתנית שחייבת לתפעל שלושה ילדים ולוקיישן קרוב לבית יצרו סיטואציה טובה לחרוג ממנהגנו ולזרום לטיול. 

המנטרה קבועה, הקעקוע זמני. Never Surrender

אני לא מכירה את יורי סדלצקי. לא אישית לפחות. כמו הרבה אוהדים של הפועל תל אביב, שמעתי עליו, יודעת איך הוא נראה ומכירה את קעקוע ה- NEVER SURRENDER שלו. קעקועים תמיד הפחידו אותי. לא רק הכאב (וסף הכאב שלי נמוך מים המלח), גם המחוייבות קצת מלחיצה.

TLV Fashion Week - #5 Memorable Moments

קשה לפעמים שלא להתייחס קצת בציניות כלפי המוסד הזה שנקרא ״שבוע האופנה של תל אביב״, בעיקר בגלל האובר-מסחריות שלו, אבל בתכל׳ס - יש פה אופנה. והיא נפלאה, מרהיבה, מעניינת, והיא שלנו. אז אם צריך את היזם-נדל״ן ההוא, או את קולגייט או השד יודע מי, כדי להרים דבר כזה - אני בעד. במקרה הזה אני הכי בעד ״המטרה מקדשת את האמצעים״ ומגיע למעצבים שלנו, שהיום-יום שלהם לא זוהר כמו שהוא נראה, את הכבוד הזה.

מתוך יומיים ששרצתי שם מבוקר עד ערב, היו לי כמה רגעים מיוחדים במיוחד (אין משמעות לסדר הדברים)...הנה 5 מהם.

Confessions of an ASOS-HOLIC

קוראים לי שירי, ואני אסוסהוליק. אני לא סתם מכורה, אני נרקומנית בלי שום כוונות גמילה. גם הקשיים שמציבה רשות הדואר, שמתעקשת לגרום לי להפסיק עם הרכבת האווירית של החבילות והציפיה של 2-3 שבועות לא מעייפים אותי. באתי בגלל ה״משלוח חינם״, נשארתי בגלל כל השאר. הקלות הבלתי נסבלת של למצוא כל דבר, בטווח מחירים נוח, המבחר העצום, המבצעים התכופים - אפשר להבין את ההתמכרות?

שמלת מידי שחורה עם טבעות - 135 אירו - מסדרת ASOS WHITE
ותיק קופסא מנוחש בצבע ה-כ-י נכון: ירוק זית

תעבירי לי את המלח בבקשה | pass me the SALT please

אחד הדברים היותר-מעניינים שנראו בתצוגה של ויויאן ווסטווד רד לייבל, לא היה קשור בכלל לבגדים. בעוד שבקולקציה של מלכת הפאנק הוצגו פריטים שמרניים נטולי סקס אפיל ומרדנות ווסטוודית (אם כי מאוד יפים, כמובן) את תפקיד ״הילד הרע״ של התצוגה דווקא גנב הסטיילינג שמסביב, ובעיקר השיער. 

מאחורי הקלעים בתצוגה של ויויאן ווסטווד רד לייבל, לונדון 

(צילום: יח״צ)

The Backwards Blouse

- ״תגידי, קלטת את הקטע שלהן עם החולצות ההפוכות?״ חברתי האהובה גלית כהן תסלח לי אם הציטוט שלה לא ממש מדוייק, אבל הוא די נאמן למקור. 
- "לא, מי זה ׳הן׳?" שאלתי. זה אמנם קצת מביך, אבל גלית היא פאשניסטה בפני עצמה ואינסטגרמרית רצינית ומכל מלמדיי השכלתי.
- "שולחת לך", חדת העין מעבירה לי כמה תמונות שצדה באינסטגרם, "את חייבת לכתוב על זה". 

going underground

אני חיה פה כבר למעלה מעשור, ומעולם לא ירדתי לרכבת התחתית. אני לא ממש צריכה אותה (זה לא ניו-יורק פה, וכאן רובנו עושים הכול ברכב) ועם 6 תחנות היא לא ממש משרתת את כל תושבי העיר, ועדיין -כל הדיבורים והדרמה (וההיסטריה) מהבנייה של הרכבת הקלה בתל אביב, הזכירה לי - היי! לנו יש סבוויי!!! רגע, לא. רק לנו יש סבוויי. אמיתית כזו, שגם נוסעת מתחת לאדמה, ועוד בשיפוע של ההר! (וכשחפרו אותה, אי אז לפני יותר מ-60 שנה, לא היו שידורים חיים ופריצות לשידור בסגנון ״אני כאן, יונית, כשבעוד דקות מספר יחלו לעבוד הטרקטורים על בניית הרכבת הקלה..״).