אפרו-קווין | AFRO-QUEEN
היא אולי לא מוזיקאית גדולה כמו אחותה-שתחייה, אבל בכל מה שקשור לפאשן, היא משאירה לביונסה אבק.
אחרי קמפיינים לארמאני ורימל-לונדון, שיתוף פעולה קריאטיבי עם פומה ושמלת חתונה מתוקשרת, סולאנז׳ נואלס היא כבר לא רק ״האחות-של-ביונסה״. היא אייקון-אופנה וסמל הגאווה האפרו-אמריקאית.
לבחורה פשוט יש את זה. איפה שיש סולאנז׳, יש צבע. היא מצטיינת בקולור בלוקינג והתאמות צבעים מפתיעות, עם חיבה מיוחדת לצהוב. אז מה הפלא שאני פשוט אובססיבית לגבי הבחורה הזו!?!
סולנאז׳ נואלס באינסטגרם ובפייסבוק
הבלוג של סולנאז׳
סולנאז׳ נואלס באינסטגרם ובפייסבוק
הבלוג של סולנאז׳
sacara לא מה שחשבתי
קודם כל גילוי נאות. i am a mac-snob. מודה. כל האיפור שלי, אבל כ-ל ה-א-י-פ-ו-ר שלי הוא מ- MAC (למעט כמה פריטים קטנים של שאנל ו-sephora שאני מכורה אליהם וטורחת להביא אותם מחו״ל בכל נסיעה שלי או של מישהו שאני מכירה). ובכל זאת,איכות או לא איכות, יש משהו מעיק בגיהוץ האשראי על 600 ש״ח לפחות בכל ביקור.
רשתות low-cost מעולם לא דיברו אליי. בתור קורבן של מאק ושל עוד הרבה מותגים אחרים, התרגלתי למשוואה הזו של איכות=מחיר ולמרות שאני חסידה של השילוש הקדוש (זארה-מנגו-H&M), באיפור עדיין לא הפנמתי את העצות של עצמי.
כל זה עד שפגשתי את SACARA. בשבוע שעבר, קיבלתי קל״ב כשרשת האיפור והטיפוח (של גולברי, אגב), השיקה את עונת הקיץ בסניף חוצות המפרץ. הסנובית של מאק מבולבלת. הנה אני בדיסני-לנד של איפור, עם עשרות, אם לא מאות, של אביזרי איפור ושלל צבעים אי אפשר שלא להרגיש לרגע כאילו את בכלל ב-SEPHORA. כמו הילדים שלי בטויז-אר-אס, התרוצצתי בין הסטנדים השונים, נגעתי בכל דבר וחמדתי כל דבר, כאילו מעולם לא ראיתי איפור.
לונדון סטריט-סטייל: קמדן - אאוט, שורדיץ׳ - אין
במרחק ארבע תחנות ממייפייר המפונפנת, נמצאת השכונה הכי אופנתית של לונדון - שורדיץ׳: גן עדן של ציורי קיר ואופנת רחוב
קופצים לוויקאנד בלונדון? אל תוותרו על השכונה הכי חמה בבירה הבריטית. בניגוד לקמדן-טאון הממוסחרת ואופנת ה׳מייד-אין-צ׳יינה׳ שלה, שורדיץ׳ היא גירסא עכשווית של לונדון-של-אז, של ימי הפאנק והרוק, הסטייטמנטים והאמירות הפוליטיות, המרדנות והאנדרגראונד.
לשכונה במזרח לונדון (במשולש שבין רחובות old, shoreditch ו-great eastern) יש המון מה להציע לכל מי שאוהב תרבות רחוב. גם אלו שסתם אוהבים לבהות בהזיות אנושיות ימצאו מה לעשות, כי כאן גרים בכיף פאנקיסטים צעירים, רוקרים מזדקנים, היפסטרים ואמנים מוזרים, כולם תחת קורת גג ויקטוריאנית אחת.
שנות ה-70: העשור הכי מגניב בהיסטוריה חוזר

בתור מתבגרת באייטיז וניינטיז, בכל פעם שלבשתי משהו חדש, שברור שהיה טרנד לוהט לגמרי, אמא שלי היתה אומרת: ״פעם היו לי המון כאלה, אני לא מאמינה שזרקתי את זה!״. היא אמרה את זה על הכול. על פלטפורמות, פדלפונים, אוברולים, ג׳ינסים קרועים (היריעה קצרה מלהכיל). לא שאז היה לי שמץ של מושג למה בדיוק היא אומרת את זה, ואיך-בדיוק היה לה בדיוק-כזה אבל השורה התחתונה היא, שאמא שלי זרקה, תרמה, השמידה או איבדה את כל מה שהיום היה יכול להיות פריט וינטג׳ הורס (אז כן אמא, גם אני לא מאמינה שזרקת הכול), והוא יכול היה להיות ש-ל-י. אולי בגלל זה גם אני עושה את טעות-ניהול-מלתחה מס׳ 1 בספר: הפכתי להיות אגרנית. הרי מתישהו זה יחזור. הרי הכול חוזר.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
amazon
©
Hey.Fa.iT | by Shiri Wizner | All rights reserved.