going underground

אני חיה פה כבר למעלה מעשור, ומעולם לא ירדתי לרכבת התחתית. אני לא ממש צריכה אותה (זה לא ניו-יורק פה, וכאן רובנו עושים הכול ברכב) ועם 6 תחנות היא לא ממש משרתת את כל תושבי העיר, ועדיין -כל הדיבורים והדרמה (וההיסטריה) מהבנייה של הרכבת הקלה בתל אביב, הזכירה לי - היי! לנו יש סבוויי!!! רגע, לא. רק לנו יש סבוויי. אמיתית כזו, שגם נוסעת מתחת לאדמה, ועוד בשיפוע של ההר! (וכשחפרו אותה, אי אז לפני יותר מ-60 שנה, לא היו שידורים חיים ופריצות לשידור בסגנון ״אני כאן, יונית, כשבעוד דקות מספר יחלו לעבוד הטרקטורים על בניית הרכבת הקלה..״).

פרץ הפטריוטיות התחבורתית הזה (פלוס השיעמום של החופש הגדול) דחף אותי לארוז את עומר ולצאת לטיול בכרמלית. הפטריוט הקטן שלי לא התרשם בהתחלה - הנסיעה במטרו של מדריד הרבה יותר שווה (ובסופה גם חיכה לו משחק של ריאל) - אבל אחר כך החליט שזה ״cool לגמרי״, ושחייבים לחפור עוד קו שייקח אותו לאצטדיון סמי עופר. ואז, זה יהיה בדיוק כמו במדריד.