שנות ה-70 חזרו, ואני מאושרת. נולדתי ב-79׳, פספסתי בקצת את המלחמות והשלום, את הפדלפון והדיסקו, אז טכנית מותר לי להתרפק על העשור הכי מגניב בהיסטוריה, ולקרוא לזה ״נוסטלגיה״.
בתור מתבגרת באייטיז וניינטיז, בכל פעם שלבשתי משהו חדש, שברור שהיה טרנד לוהט לגמרי, אמא שלי היתה אומרת: ״פעם היו לי המון כאלה, אני לא מאמינה שזרקתי את זה!״. היא אמרה את זה על הכול. על פלטפורמות, פדלפונים, אוברולים, ג׳ינסים קרועים (היריעה קצרה מלהכיל). לא שאז היה לי שמץ של מושג למה בדיוק היא אומרת את זה, ואיך-בדיוק היה לה בדיוק-כזה אבל השורה התחתונה היא, שאמא שלי זרקה, תרמה, השמידה או איבדה את כל מה שהיום היה יכול להיות פריט וינטג׳ הורס (אז כן אמא, גם אני לא מאמינה שזרקת הכול), והוא יכול היה להיות ש-ל-י. אולי בגלל זה גם אני עושה את טעות-ניהול-מלתחה מס׳ 1 בספר: הפכתי להיות אגרנית. הרי מתישהו זה יחזור. הרי הכול חוזר.
אומרים ש-fashion-wise, הוא עשור נוראי, ומרים שהוא אנטי-פאשן, עשור של ניצחון של הטעם הרע. איזה שטויות.
למשל, ויויאן ווסטווד. היא אומרת שהיא עצמה אנטי-פאשן. גם היום, 40 שנים אחרי שבתכל׳ס המציאה את הפאנק. היא גם אומרת שהיא אנטי-ממסדית ואנטי-קפיטליסטית, מה שלא מפריע לה לגלגל מיליונים בעולם קפיטליסטי. ווסטווד היא גם וגם. היא אוהבת-שונאת, היא אלטרנטיבה ומיינסטרים, פאנקיסטית וליידי.
הסבנטיז הם גם וגם. גם פאנק וגם דיסקו, גם מקסי וגם מיני, גם שלם וגם ביקיני, גם זכר וגם נקבה. יוניסקס. אנני הול, זיגי סטארדאסט, תחילתו של הג׳נדר בנדר. אז מי שחושב שזה עשור נוראי, לא ממש מבין על מה הוא מדבר. בשנות ה-70׳ הטעם הרע אולי ניצח, אבל זה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לאופנה, והוא שינה אותה לנצח. העשור הזה שינה כל כך הרבה דברים, גידל כל כך הרבה כישרונות וקידש כל כך הרבה אייקונים. עם הדוגמנית השחורה הראשונה על השער של הווג, חוזה דוגמנות ראשון של מיליון דולר לאישה ומציאתה של היורשת של קוקו-שאנל, זה הוא עשור ששינה המון עבור נשים.
למשל, ויויאן ווסטווד. היא אומרת שהיא עצמה אנטי-פאשן. גם היום, 40 שנים אחרי שבתכל׳ס המציאה את הפאנק. היא גם אומרת שהיא אנטי-ממסדית ואנטי-קפיטליסטית, מה שלא מפריע לה לגלגל מיליונים בעולם קפיטליסטי. ווסטווד היא גם וגם. היא אוהבת-שונאת, היא אלטרנטיבה ומיינסטרים, פאנקיסטית וליידי.
הסבנטיז הם גם וגם. גם פאנק וגם דיסקו, גם מקסי וגם מיני, גם שלם וגם ביקיני, גם זכר וגם נקבה. יוניסקס. אנני הול, זיגי סטארדאסט, תחילתו של הג׳נדר בנדר. אז מי שחושב שזה עשור נוראי, לא ממש מבין על מה הוא מדבר. בשנות ה-70׳ הטעם הרע אולי ניצח, אבל זה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לאופנה, והוא שינה אותה לנצח. העשור הזה שינה כל כך הרבה דברים, גידל כל כך הרבה כישרונות וקידש כל כך הרבה אייקונים. עם הדוגמנית השחורה הראשונה על השער של הווג, חוזה דוגמנות ראשון של מיליון דולר לאישה ומציאתה של היורשת של קוקו-שאנל, זה הוא עשור ששינה המון עבור נשים.
 |
| דיאן פון פירסטנברג על השער של ניוזוויק, 76׳: ״המעצבת הכי מסחרית מאז קוקו שאנל״ |
 |
| בברלי ג׳ונסון עושה את זה: האפרו-אמריקאית הראשונה בהיסטוריה על שער מגזין. ווג, אוגוסט 74׳ |