והרי התחזית

אם יש משהו שלמדתי מהר מאוד, אבל עדיין מתקשה להתרגל אליו, זה התחזית. או יותר נכון ה״אין-תחזית״. כי כשגרים על הכרמל, אין באמת תחזית. זאת אומרת יש, אבל היא לא ממש רלוונטית.


ואני בכלל בחורה של חורף. אני יודעת שאני במיעוט, אני יודעת שזה לא ממש פופולרי בחופי הים התיכון, אבל אני מתה על הצעיפים, והמעילים, והשכבות, והגשם, והריח של הגשם, ועל זה שיש לי יומולדת (בפברואר!).

אבל השנה - במילה אחת - מיציתי. היה לי קר מדי, ורטוב מדי, והמלתחה שלי לגמרי לא מתפקדת. ובדיוק כשהתחיל להימאס לי, התחילו גלי חום אביביים שנתנו לי המון תקווה ליומולדת שמשי וחמים, ונדיר. מאוד נדיר. אבל איכשהוא האביב הזה מגיע למת״מ, נכנס למנהרות הכרמל וממשיך מהצ׳קפוסט צפונה. למה הוא לא עולה בפרויד? יש פה רוח, ויש פה גובה, ולמרות שאנחנו יותר קרובים לשמש, היא רחוקה מאיתנו אלפי שנות חום.

קחו למשל את היום. אמרו שיהיה חם מהרגיל לעונה, ושעד מחר נרגיש ממש קיץ. והנה אני, ילדה טובה וצייתנית, שמתגעגעת לקיץ כמו שמעולם לא התגעגתי, קופצת על המציאה של שרוול קצר בתחילת פברואר. וקופאתתתת מקור.

מצד שני, ירון מתלונן שהוא מת מחום, ועומר כועס ששלחתי אותו לבית הספר במיליון שכבות. הוא נכנס לרכב בטי שירט, עם המעיל ביד, ונוזף בי שאני ״אמא פולניה״ (והוא רק בן 8!!!).

אבל אני לא אמא פולניה. פשוט קר לי.
אולי אני צריכה עוד 10 שנים פה כדי להתרגל לזה ש-20 מעלות בצל זה חם.
אולי אני צריכה תחזית מזג אוויר מותאמת כרמל, או מותאמת לי.
ואולי אני צריכה פשוט להספיק להתלונן ולשים עליי משהו.


Share:

amazon

© Hey.Fa.iT | by Shiri Wizner | All rights reserved.
Blogger Template Developed by pipdig