למה לצפות כשמצפים לבת? אין לי מושג, כי יש לי שני בנים. אבל נדמה שבסך הכול, לפחות בהתחלה, זה די אותו הדבר. רק בורוד. חוץ מחרדות היריון קלאסיים, מחוזקים באישיות חרדתית ובזימון לניתוח קיסרי מספר 3, החרדה הבאה בתור היא מהורוד הזה. זה לא שאני לא אוהבת ורוד. להיפך. אבל אני גם אוהבת וויסקי ולא שותה אותו כל הזמן.
בחנויות, בגן, בקולנוע - מכל מקום צצות לי זאטוטות בוורוד. לפעמים הן מגוונות בסגול לילך. כאילו אין שום צבע אחר, רק ורוד. לא צריך בכלל לכתוב על הקיר בחנות "GIRLS", לכו בעקבות הצבע. וכשורוד הוא הצבע מס׳ 1 במלתחה של ילדות, הבנים שלי לא מוכנים ללבוש שום דבר ורוד (יש דבר יפה יותר מגבר בחולצת טי ורודה?). ורוד זה של בנות, נקודה, סוף דיון, ולא מעניין אותנו שאת מבינה באופנה, לא ורוד.
מצד שני, אולי עדיף הורוד הזה? הרי הקטנטנות האלה יגדלו באיזה שהוא שלב, יהפכו לנשים ופתאום יעדיפו את הכול בשחור. אני רואה את זה כל הזמן. בעבודה שלי, עם חברות, או סתם כשאני מצוטטת לנשים אחרות בחנויות (הרגל מגונה אבל מעשיר ומלמד). כולן מבקשות את הכול בשחור, מצטערות שאין גם בשחור ומתנצלות שאם היה בשחור היו קונות. אבל אין. יש רק בורוד. אז הן לא. כי ורוד זה של ילדות, ואנחנו כבר לא?
בינתיים, הורוד הזה מעסיק אותי המון, בעיקר כי כל מי שיודע שהפעם הפתעתי עם בת, טורח להדגיש בפניי איזה כיף יהיה לי סוף סוף לקנות לה הכולללל בורוד. בינתיים כיף לי לקנות לעצמי בוורוד ובעיקר את השמלה האופטימית, הצבעונית והכל-כך לא ילדותית הזו.
ֿ
ואם כבר חרדות, יעזור לחשוב ורוד.
xoxo
שירי
***
שמלה: Dress: CASTRO
כפכפים: Mules: FLOGG
משקפי שמש: Sunglasses: TOPSHOP
צמידים: Bangles: SHNEPSHEN
***
צילום: גלית רוזן
אין תגובות
הוסף רשומת תגובה